אהרון הכהן נפרד מאיתנו לבית עולמיו, ולדרשן לא ברורה הסיבה. שיח לשבת חוקת
ש
ש
פרשת חוקת היא פרשה רוויית נושאים וחירוזן אחד לאחד עולה יפה. בתחילה מצטווים משה ואהרון בדיני טהרת טמאי המת, מתוך כך הם מגיעים למות אחותם (ובכך נדרשים הם עצמם ללימודם). מות אחותם, בעיני חז"ל, הוביל באופן ישיר למי מריבת קדש ומכאן למות אהרון, מלחמת הכנעני, נחש הנחושת וצעדי ענק לתוך גבולותיה המזרחיים של ארץ ישראל.
מות אהרון נקשר למי מריבה כפי שנאמר בפירוש בפסוקי התורה. הקב"ה מודיע למשה שבעקבות התנהגותו לא יוכלו משה ואהרון להיכנס לארץ. כבר במדרש על הפסוקים נידונה שאלה זו:
ולמה נתפש אהרן שנאמר "ויאמר ה' אל משה יען לא האמנתם בי"? משל לבעל חוב שבא ליטול גורנו של לוה ונטל שלו ושל שכנו אמר לו הלוה אם אני חייב שכני מה חטא אף כך אמר משה רבינו אני הקפדתי אהרן מה חטא לפיכך הכתוב מקלסו: "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה"…
"יען לא האמנתם בי וגו'" זה שאמר הכתוב: "יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל" את מוצא כשקלל את הנחש ואמר לו "ארור אתה וגו'" לא הניחו לטעון כלום, שהיה לנחש לומר לפני הקדוש ברוך הוא 'אתה אמרת לאדם לא תאכל ואני אמרתי לו אכול' מה אתה מקללני? לא הניחו לטעון כלום; ואהרן היה לו לומר לא עברתי על דבריך למה אני מת…
(במדבר רבה יט)
בתיאור המחודש של משה למעשי המדבר בספר דברים, נמצאים רמזים רבים למה שנעשה "מאחורי הקלעים" במשך ארבעים שנות המסע. שם (דברים י') קושר משה את מות אהרון לחטא העגל. ואף במדרשים שונים נאמר כי תפילת משה עבור אחיו הצילתו ממוות מידי (בחלק מהמקומות המדרש מסביר את מות שני בני אהרון כעונש חלקי על מעשיו). אולם המדרש פה איננו מעוניין בכך ועל כל פנים זה לא רלוונטי – בסיפור הדברים שלפנינו מוצג אהרון כנענש עבור מעשיו במי מריבת קדש – כך ולא אחרת וההתמודדות היא עם האשמה זו ולא אחרת.
בשני המדרשים מציג הדרשן את אהרון כמי שנענש על לא עוול בכפו. ואף על פי שהשורה התחתונה של שניהם זהה הרי שהדרך שבה הוצגו הדברים שונה בתכלית מזו לזו. הדרך האחת, מציגה את אהרון כשכן שאינו מעורב ולפיכך דין הוא שלא ילקה, ומנגד, בשניה, מושווה אהרון לנחש שאמנם לא נצטווה ולא עבר על הציווי אך בדין הוא שילקה. ואולי רק שיגרת הלשון היא, השוואת אהרון לנחש, שהרי לא נאמר לנו בשום מקום על עידודו את החטא, על דיבורו, הסתננותו או כל מעורבות אחרת. עיני אהרון לא התחדדו בקנאה ולא ביקשו להכשיל את משה בדרכיו, בטח ובטח אין מקומו של אהרון עם המסיתים. מאידך, ההשוואה לנחש נוגעת לפן אחד שבו – ליכולתו לענות בשאלה שאין אחריה תשובה. לנחש לא ניתן פתחון הפה להטיל אחריות כפולה על האדם, ולאהרון לא ניתן הפתח להפיל אחריות מלאה על משה. יוצא איפוא שהמדרשים שניהם מספרים על ערבות הדדית בין אהרון ומשה – בשניהם נענש אהרון בעקבות התנהגותו של משה, ובשניהם הוא שותק. שתיקתו של אהרון איננה רק קבלת הדין בהרכנת ראש. ייתכן שיש בה גם קבלה זקופה של עבר עשיר והבנה עמוקה. הוא נמצא לצידו של משה עוד מלפני תחילתו של תהליך, כשעוד היו בכניסה למצרים והוא מלווה את משה מאז ועד עתה – דרך עמידה לפני פרעה, הטלת המכות, חציית ים סוף, ליווי להר סיני וחטא העגל, ימי המילואים ומות הבנים, צרעת מרים וחטא המרגלים, מחלוקת קורח ומות אחותם ולבסוף במי מריבה. משה עמד לצידו בכל עת שנדרש לכך – ועתה הגיעה שעתו לעמוד לצד משה ולחלוק עימו את האחריות. ומי יודע, אולי עתה, בדרכו האחרונה כשאחיו מלווהו, בליבו נשאר עדיין קמצוץ מאותה שמחה שליוותה את אחיו הצעיר כשנפגשו לראשונה בכניסה למצרים.