כשהליצן פגש את החזן

יום כיפור הוא יום של תפילה ותחנונים המתנקזים לבסוף לעבר המאורע ה”דרמטי” שבסוף היום, תפילת הנעילה. לעומתו פורים הוא חג יותר ‘קומי’ יום של משתה ושמחה ומקרא מגילה (שאף היא מספרת סיפור דרמטי באופן מוגזם ו’קומי’). קיימים הסברים רבים מדוע חג הפורים נחשב ליותר גבוה מיום הכיפורים, “חיקוי” של פורים.

במאמר זה אבחן את הסוגיה הנ”ל מנקודת מבט קולנועית. ננתח סיפור דומה המוצג בשני סוגי סרטים שונים, פעם כסרט דרמטי ופעם כסרט קומדיה. הסרטים בהם אעסוק במאמר הם: זמר הג’אז (1927), ו-Like father, like Clown - פרודיה שהסימפסונים עשו על הסרט זמר הג’אז ב-1991.

“Wait a minute, wait a minute, you ain’t heard nothin’ yet! Wait a minute, I tell ya! You ain’t heard nothin’! You wanna hear ‘Toot, Toot, Tootsie’? All right, hold on, hold on…”
[The jazz singer 1927][המילים הראשונות שנאמרו בסרט המדבר הראשון]

“Baruch atah adonai eloheinu melech ha’olam hamotzi lechem min ha’aretz”
[Like Father, Like Clown, The Simpsons 1991][קראסטי הליצן מברך על האוכל]

“וזהו ענין הפורים שגבוה יותר מבחי’ יום הכיפורים הרי יוה”כ נק’ כפורים כלומר כמו פורים בכ’ הדמיון בלבד ולא כמו פורים ממש מכלל שפורים עצמו גבוה מיוה”כ”
[תורה אור, קכ”א ע.]

תקציר הסרט זמר הג’אז

הסרט מפורסם בכך שהוא הסרט המדבר הראשון. לצופה בן ימינו יראה הסרט יותר אילם מאשר מדבר שכן רב הכתוב בו מן המדובר. אך אין ספק שסרט זה היה פורץ דרך ושינה את פני הקולנוע ללא היכר. הסרט מספר את סיפורו של ג’קי רבינוביץ’ נצר למשפחה של חזנים, הרוצה להיות זמר ג’אז. בערב יום כיפור אביו של ג’ק תופס אותו שר במועדון, מתפתח וויכוח ביניהם וכתוצאה ממנו ג’קי עוזב את הבית, משנה את שמו לג’ק רובין וזוכה להצלחה. ביקור מקרי בקונצרט חזנות (של לא אחר מהחזן יוסל’ה רוזנבלט, המשחק בתפקיד עצמו), מעורר בג’ק את געגועיו לביתו. כעבור זמן לא רב ג’ק מוזמן להופיע בברודווי. ג’ק מגיע לביקור בבית הוריו בניו יורק אך עד מהרה הוא ואביו רבים בשנית. בעקבות המריבה נופל החזן למשכב, בית הכנסת שנותר ללא חזן פונה אל ג’ק בבקשה שיבוא להיות חזן אצלם ביום הכיפורים אך ג’ק משיב את פניהם ריקם מכיוון שהופעת הבכורה שלו יוצאת באותו הערב. בערב יום הכיפורים ג’ק בא לבקר את אביו החולה. אמו לוחצת עליו שיישאר ויהיה החזן ביום כיפור, ומהצד השני המפיק והחברה של ג’ק מגיעים לקחת אותו למופע. ג’ק נקרע בין לשבור את לבה של אמו וללכת למופע, או להפסיד את ההזדמנות הגדולה של חייו ולהישאר להיות חזן בבית הכנסת. ג’ק בוחר לא לשבור את ליבה של אמו. החזן שומע ממיטת חוליו את בנו שר “כל נדרי” ומספיק לומר לאשתו “Mamma, we have our son again” לפני שהוא נופח את נשמתו.

תקציר הפרק Like Father, Like Clown

כאורח בארוחת הערב בבית משפחת סימפסון, קראסטי הליצן מברך את ברכת האוכל היהודית ומפתיע את כולם במוצאו ובשמו האמתי הרשל קרסטובסקי. אביו בן לשושלת של רבנים, רצה שבנו יהיה כמוהו אך קראסטי בחר לעסוק בבידור, בעקבות כך ניתק הרב את קשריו עם בנו. בארט וליסה מנסים לאחות את הקרעים בין הרב לבין בנו הליצן.

מה בין הסרטים?

בשני הסרטים סיפור המסגרת דומה. הבן לא רוצה ללכת בעקבות אביו וכתוצאה מכך נוצר נתק במשפחה. סיטואציה מסוימת מעצימה את געגועיו של הבן לביתו. הבן והאב משלימים בסופו של דבר. אך למרות שסיפור המסגרת דומה הבה ונראה את ההבדלים הקיימים בין הסרטים.

נושא התחפושות תופס חלק גדול בשתי גרסאות הסרטים. במבט ראשון לתחפושת יש תפקיד דומה, אך בירידה מתחת לפני השטח ניתן להבחין שהתחפושת ממלאות תפקיד שונה לחלוטין. לקראת סוף הסרט זמר הג’אז, מגיעה אמו אל התיאטרון מעט לפני החזרה הגנראלית, בזמן זה איש אינו מורשה להיכנס אל מאחורי הקלעים. לאחר תחנונים מרובים היא מקבלת רשות להיכנס אל חדר ההלבשה של ג’ק. תחילה היא אינה מזהה את בנה שכחלק ההכנות למופע צבע את פניו לשחור. אמו מנסה לדבר על לבו ומספרת לו על החלום שאביו חלם “In his dreams he hears you singing. In two hours the sun will be out of the sky - Atonement begins - come home, Jackie” [בחלומותיו הוא שומע אותך שר. בעוד שעתיים השמש תהיה מחוץ לשמים - הכפרה תחל - בוא הביתה, ג’קי]. ג’ק קרוע בין ההופעה לבין הוריו עונה לאמו “Mother, I can’t - I can’t” בין כך ובין כך ג’ק נמשך אל הבמה ומתחיל לבצע את השיר. אמו רואה אותו על הבמה ופולטת “Here he belongs. If God wanted him in His house, He would have kept him there… He’s not my boy anymore - he belongs to the whole world now” [הוא צריך להיות כאן. אם אלוהים היה רוצה אותו בביתו, הוא היה משאיר אותו שם… הוא כבר לא הבן שלי, הוא שייך לכל העולם עכשיו] ועוזבת את המקום מבלי לחכות שג’ק יסיים את השיר. שימת התחפושת של ג’ק היא הגורמת לאמו להגיע למסקנה מוטעית זו, זו היא תחפושתו השטחית של ג’ק. אך ישנו גם רובד עמוק יותר לתחפושתו של ג’ק. בדיאלוג בין ג’ק לחברתו הוא מספר לה שלא אכפת לו מכלום, כל מה שחשוב לו זו הקריירה שלו לא אביו ולא אימו ואפילו לא חברתו. הוא מוכן להקריב הכל למען הצלחתו. אך זו היא רק תחפושת בסוף הסרט מתברר שמתחת לג’ק רובין עדיין שוכן ג’קי רבינוביץ’ הילד נקי הפנים שמשפחתו חשובה לו יותר מהקריירה, ואנו מגלים את המקום האמיתי אליו לבו שייך.

ובניגוד אליו: בסימפסונס, כאשר קראסטי מספר את סיפורו לסימפסונים הוא מספר על ההזדמנות הגדולה שהגיע לו בכנס הרבנים. קראסטי עולה על הבמה מאופר ומחופש. הוא משעשע את הקהל כשלפתע הוא רואה את אביו בספסלים האחוריים מספר לרב היושב על ידו איך בנו הרשל מוצלח ועושה חיל בישיבה. קראסטי מסתיר את פניו עוד יותר ומנסה לרדת מהבמה כשלפתע אחד הרבנים משפריץ סודה על פניו וכתוצאה מכך האיפור יורד והרב קרטובסקי מזהה את בנו ומנדו מחייו. דווקא הורדת התחפושת חושפת בפני הרב את האמת, ונותנת לו את האפשרות להתמודד איתה. בנוסף קראסטי חי את כל חייו בתחפושת, הוא ליצן, וכליצן הוא שמח ומצחיק את האנשים. אך כשהזרקורים כבים הליצן נגלה וגם הוא עצוב. כשקראסטי מגיע אל הסימפסונים לארוחת ערב הוא עדיין לובש את התחפושת שלו ומתנהג כליצן. קראסטי נכנס תוך גלגולים על הרצפה וממשיך בתעלולים נוספים. עד שבארט וליסה מבקשים ממנו שיתנהג כרגיל. כתוצאה מכך הוא מתחיל להוריד את התחפושת שלו וכבר ניתן להבחין בעצבות השוררת בתוכו. מרגע זה קראסטי נחשף לפנינו יותר ויותר, עד רגע השבירה הרגע בו קראסטי מברך על המזון, כשהתחפושת נקרעת ממנו לחלוטין ואנו מגלים את הרשל הקטן, הילד שמתגעגע אל אביו. גם כאן הורדת התחפושת מאפשר למשפחת סימפסון לפגוש אותו באמת ופותחת בפני בארט וליסה את האופציה לעזור לו.

הסרט מציג לנו את ג’ק שכל הזמן שם על עצמו תחפושות (אנו פוגשים בו לראשונה כג’קי רבינוביץ’ ורק לאחר מכן כג’ק רובין) ואילו מקראסטי המסכות נופלות (אנו מכירים אותו כקראסטי והנה מתגלה לנו הרשל קרסטובסקי). התחפושת מתקשרת לנו באופן ישיר לפורים, אך פורים אינו חג של תחפושות מסתירות. דווקא החופש להתחפש מאפשר לי להוריד את המסיכה מפני. ואילו יום הכיפורים דורש ממני להסוות את עצמי, ללבוש לבן, להתעטף בטלית ולהאריך בתפילתי, ללבוש תחפושת של צדיק.

נקודה נוספת המעניינת להשוואה בין הסרטים היא הצורה השונה בה הנתק מפריע לגיבורים. אצל ג’ק הנתק נשאר בתוך המשפחה, וגם האיחוד קורה רק בזכות השתדלותם של ג’ק ואמו. אומנם גם לגבאי מפריע הנתק במשפחתו של ג’ק, אבל רק מהסיבה שאין לו חזן לבית הכנסת ליום כיפור (באחת מהסצנות היותר יהודיות בסרט מתווכחים המתפללים מי יהיה חזן ביום כיפור במקרה שג’ק לא יבוא). לעומת זאת הנתק בין קראסטי ואביו מאוחה בעזרתם של ליסה ובארט (קראסטי למרות געגועיו לאביו לא מסוגל לדבר איתו בטלפון). לאחר שליסה ובארט רואים עד כמה קראסטי עצוב ואף מקנא במשפחתם (וכמו שליסה אומרת “מי שמקנא במשפחה שלנו באמת זקוק לעזרה”) הם נרתמים לעזרתו.

בזמר הגא’ז ההשלמה בין האב לבנו היא בקטע מרגש סוחט דמעות. ג’ק מוותר על ההזדמנות הגדולה של חייו ומחליט להישאר ולשיר את כל נדרי בבית הכנסת ע”מ לגרום קורת רוח להוריו. אביו שומע את השירה ממיטת חוליו, מקבל את בנו חזרה ומת. התמונה הבאה היא של ג’ק עומד לפני התיבה ושר את כל נדרי ורוחו של אביו עומדת מאחוריו. סצנה זו היא ללא ספק הסצנה החזקה ביותר בסרט, והיא הסצנה שנחרטת בזיכרון הצופים. לעומת זאת בסימפסון ההשלמה אינה דרמטית כל כך: מאמציהם של בארט וליסה משתלמים והרב בא אל האולפן ע”מ לדבר עם בנו. קראסטי ואביו מתחבקים ארוכות, ואז קראסטי עולה על הבמה ומזמין את אביו לעלות איתו, והוא שר לכבוד אביו שיר (הרב מקבל את בנו למרות שהוא ליצן). בגרסה זו סצנת ההשלמה איננה חשובה או ייחודית מיתר הסצנות בפרק.

ההשלמה אצל הסימפסונים היא השלמה שנובעת מתהליך שעובר הרב. ואילו החזן משלים עם בנו מכיוון שבנו בא לשיר בבית הכנסת, אין זה תהליך אלא “קניית עולם בשעה אחת” מה שמתאפשר רק מחוזק הסצנה הדרמטית בסוף הסרט. זוהי בעצם גדולתה של הקומדיה: גם את ההשלמה של הבן עם אביו לאחר שנים רבות ניתן לעשות בקטע מצחיק ואין צורך ליצור סצנה דרמטית וכבדה (ואף מלאכותית) ע”מ לאפשר את האיחוד. דווקא הקומדיה שמעלה את הנושאים הכבדים עם חיוך על הפנים יכולה להציע דרך התמודדות אמיתית לנושא, ואילו הדרמה לרוב נאלצת למצוא פתרונות “מלאכותיים”.

ופעם נוספת פורים הראה לנו את עליונותו על יום הכיפורים .