אומן אומן

רוני ברלב • תשס"ז

“למה לעזוב את ארץ הקודש, וללכת לחוץ לארץ להתפלל באומן”? – על הנסיעה לאומן לראש השנה, ועל כוחו של ר’ נחמן שידע לקבץ אצלו יהודים מכל השכבות ומכל הסוגים.

 ככ

גם השנה (תשס”ו) הייתי אצל רבנו הנחמד ננמ”ח ר’ נחמן מברסלב על ראש השנה בציון הקדוש השוכן באומן. גם השנה שאלו אותי רבים ורבנים שאלות רבות ונראה לי שאפשר להבהיר כמה נקודות בעניין. “איך אפשר”, או בנסוח עדין יותר, “למה לעזוב את ארץ הקודש, וללכת לחוץ לארץ להתפלל באומן”?
ראשית אנסה לתאר מעט מן המעט ממה שמתרחש באומן כל שנה בראש השנה. כמובן שאת החוויה עצמה אי אפשר להעביר על הדף וכבר למדנו בליקוטי מוהר”ן שצריך לשמוע ולראות את הצדיק עצמו מוסר את התורה ולא די בלקרוא את דבריו מן הכתב והדברים ברורים למעיין.
אם כן ננסה לאחוז בקצוות הדברים על ידי הפרטים היבשים. השנה האמיר מספר האנשים שהגיע לראש השנה, כאשר בנוסף לאנשים שמגיעים כל שנה באים פנים חדשות (השנה הגיעו לאומן לפי אומדנים שונים מעל ל-20,000 איש), ובייחוד בשנה הזו בה תרם יהודי ושמו זינגר, שכנראה מאוד בעניין, סכום כסף עתק שכיסה רוב מכריע של סכום הטיסה לאלפיים אנשים שמעולם לא היו באומן. אין לי הערכה כמה היו שם, אך זה אני יודע, שבניגוד לשנים שעברו לא ראיתי פרצוף פעמיים (אולי לא הסתובבתי מספיק). אין נשים בעולם כלל (יש כמה בודדות אך הן לא נראות בשטח). גברים עם ילדים זאטוטים (שהרי רבינו הבטיח שמי שיגיע אליו לפני גיל 7 הוא כבר יסדר אותו טוב טוב), כל הגילאים, כל הכיפות, שחורות קטיפה, שחורות מבד, סרוגות של מזרוחניקים, סרוגות קטנות, סרוגות גדולות, סרוגות של יצהרניקים, סרוגות של בני מכינות, סרוגות של שיעור י”ז בישיבה גבוהה, כיתוביות של נ נח, כיתוביות של נייק, אפילו של יחי אדונינו. כל הכובעים, סמט חסידי, בורסלינו ליטאי, פשוט ברלסבי, שטריימל, גבוה, נמוך, חדש, מרופט, צרוב שמש. כל השערות, ראסטות, קרחות, קוצים, ג’ל, צבוע, עגילים באוזניים, מעל הגבה, מתחת לשפה, בלשון, קעקועים (במקווה רואים הכל). כל הפאות, ארוכות חסידיות, קצרות ליטאיות, מאחורי האוזן ומלפניה, מקורזלות, חלקות, מסולסלות, פרועות, רטובות מהמקווה, יבשות מהרוח. אשכנזים, ספרדים, מרוקאים, תימנים, אמריקאים, אתיופים, צרפתים, פרסים, אנגלים, קנדים, אוסטרלים, רוסים (יש גם כאלה באוקראינה) מכל הארץ, בדרך מהודו, בתחילת-אמצע-סוף הטיול (לפני ארבע שנים פגשתי אחד שאמר לי שהגם שאיננו שומר מצוות הרי שבכל שנה הוא מפסיק את הטיול שלו - הפעם זה היה בהימלאיה -משאיר את חברתו שם, ונוסע לאומן לראש השנה, “לא יכול בלי זה”). הכל מכל כל, מכל השכבות ומכל הסוגים.
אנסח את השאלה כפי ששאל מארגן מסיבות גדול מהארץ את חברי: אני, שמארגן את המסיבות הכי שוות והכי גדולות בארץ, מציע מוזיקה מעולה, אמצעים מעוררים (הביטוי שונה במקור), שתייה, בחורות, ובקושי מגרד 6,000-7,000 איש, והנה בן אדם שחי לפני מאתיים שנה, מביא אנשים מכל העולם להוציא הרבה כסף, לבוא לעיר מגעילה, שינה דפוקה, אוכל זוועה, ורק להתפלל כל היום! מה קורה פה?!
אכן, זו נקודה שעלתה לי בעודי דחוף ורצוץ במניין המרכזי של האשכנזים בקלויז (יש מקום ל-5,000 איש בצפיפות חונקת, אבל עוד 2,000 לא שמעו על כך), מנסה אך בקושי לשמור על שיווי משקל במעבר בין הספסלים, מקום שבו כל מטר רבוע זכה למניין משלו, שרוי בתפילה היבשושית בסגנון חסידי ותיק ויציב, שומע מבחוץ את התפילה הרעשנית והסוערת של החבר’ה מהמניין של הרב סבג מפרדס כץ (הרבה התפללו שם על פדיון שבויים) בבחינת “או אה מה קרה הסטרא אחרא אכלה אותה”, יודע שבמחיצתם לא אוכל לעמוד, יודע שברגע זה אני לא עומד על רגליי שלי, יודע שהעיקר זה להיות אצל רבנו על ראש השנה.
כבר בזמנו באו והתלוננו באוזני רב נחמן על כך שאין מה לאכול כשבאים אצלו לראש השנה ואין איפה לישון ואפילו אי אפשר להתפלל , והוא הגיב על כך: לאכול או לא לאכול, לישון או לא לישון, להתפלל או לא להתפלל (!), העיקר שתהיו אצלי על ראש השנה (תרגום מיידיש).
הרב נחמן, שידע היטב לאן הוא חותר, דרש שיבואו אליו כולם בלי יוצא מן הכלל. מבחינתו לא היה צריך שאנשים יתפללו, העיקר הוא הקיבוץ הקדוש שמתקבצים אצלו. כי הוא ידע לעשות את ראש השנה . באופן כללי, עניין הקיבוץ של קהילות ישראל לתפילה ברוב עם בראש השנה תפס את תשומת ליבו של רב נחמן. מה טעם נהגו כך ישראל? באופן פשוט התשובה המסורתית היא שאת תפילת הרבים ה’ יקבל ביתר רחמים, הן תפילת רבים לא ימאס. נוהג נוסף שרווח לפחות באותה תקופה הוא ההשתטחות על קברי צדיקים בערב ראש השנה, והסיבה הפשוטה לכך היא הרצון לעורר את הצדיקים שוכני מרום לפעול לטובת עם ישראל השוכן בתחתונים. רב נחמן כדרכו ביקש טעם פנימי ואחדותי לנוהגים אלו, וכדרכו מצא את הפתרונות אצל הצדיק. הצדיק עצמו מהוה את כללות עם ישראל, וההתקרבות אליו היא זו שתועיל לעורר את העליונים לטובת עם ישראל (למרות שהוא חי).
רב נחמן רצה שיבואו אליו כולם בר”ה כיוון שבר”ה יושבים לדין, ואין אדם יכול לדון את חברו עד שיגיע למקומו. לכן רצה שכולם יגיעו אליו אל מקומו ואז יוכל לדון. מהי משמעות הגעת האנשים אליו, אל מקומו? מעבר לביטול שחשים החסידים כלפי רבם ישנו רובד בסיסי ביותר והוא דעת האדם עצמו. לכל אדם ישנה הדעת שלו, התחושות שלו, המטענים הנפשיים והרגשיים שלו, הפרצוף שלו. ככל שהאנשים שונים אחד מהשני ומגוונים כך הדעת שונה ומגוונת.
ובהתקבץ שלל האנשים השונים והמשונים, שאפילו בתוך הקבוצה של חסידי ברסלב בכל השנה ישנם זרמים ופלגים והסתעפויות רבות, וכמו שאמר רב נחמן שאנשיו יהיו כיתות כיתות (נרחיב בהמשך), בהתקבץ כל האנשים הללו יש אוסף גדול של דעת באוויר, והאוויר מלא בדעת. כי בדרך כלל, אם נלך למקום מסוים, על-פי רוב נמצא שם אנשים דומים אחד לשני, כמה דאמרי אינשי “בוא לגור עם אנשים כמוך”, שהואיל והמקום לגור הוא ביוקר גדול אזי באים לגור שם אנשים עשירים ויש להם דעת של עשירים, דעת רחבה, ופרצופיהם רחבים, וכולם בעניין אחד. וכן על זה הדרך בשאר מקומות. ובמקומות כאלה אי אפשר לחוש את הדעת באוויר כי כל הדעות שוות. אך כאשר מתקבצים למקום אחד אנשים שונים ומשונים אזי יש הרבה דעות באוויר ומי שיש לו חוש יבחין ויידע מכל הדעת שבאוויר. וכך מגיעים אל הצדיק הדעות של האנשים והן התחושות והמטענים וכו’ כנ”ל ואז הוא יכול לעשות ר”ה, לפי שהוא מתאחז בשורש נשמות בני ישראל ושורשן. כיוון שהוא יודע אותם באמת ובתמים.
עמדה זו של “לעשות ראש השנה” היא בעצם עמדתו של הקב”ה, לפי דברי רב נחמן עצמו: “ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יום הדין, כי הוא מקיים: ‘אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו’, כי הוא מקומו של עולם כנ”ל” . בקחתו עליו את תפקיד הצדיק, מבקש רב נחמן למלא את תפקידו של משה רבנו האוחז בכסא הכבוד - שורש נשמות בני ישראל ושורשן - ובפעילותו בראש השנה הוא מנסה להתדמות לבוראו. אגב אורחא אפשר לזהות פה את האופן שבו רב נחמן מתווה את דרך פעולת הצדיק כמעוררת את עם ישראל אל ה’. בעוד שה’ הוא מקומו של עולם - ובהקשר שלנו השראת שכינתו של ה’ מתפשטת לכל מקום ואין אתר פנוי ממנו, ולכן הוא נמצא במקום של כל יהודי ויכול לשבת לדין - הצדיק, לעומתו, שואף לכך שכל ישראל יתקבצו למקום אחד - ההיפך מפעולת ההתפשטות של ה’ - ינועו אל האחדות, ויביאו את הדעת אל הצדיק המשמש כצינור אל ה’.
על ידי הקיבוץ המדובר משיג רב נחמן תוצאה נכספת נוספת. רב נחמן מדבר על כך שעיקר מעלת ארץ ישראל היא בהשגחת ה’ עליה, בכך הוא מפשיט את קדושת א”י והופך אותה למושג על-תחומי. את ההשגחה הרצופה על א”י הוא תולה בנשמות בני ישראל שבהם מתפאר ה’, והתפארות זו מביאה ל”עיניים המשגיחות” . כאשר באים ומתקבצים אל רב נחמן הקיבוץ הקדוש, גם ללא תפילה רק נשמותיהם בלבד, מביאים אליו את עיקר מעלת א”י ההשגחה הפרטית. והדברים מתקשרים להנ”ל. שהרי עיקר ההתפארות שיש לה’ מעם ישראל הוא מריבוי הגוונים שבהם, בבחינת “כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות”, ולכן דווקא בקיבוץ בעל אופי מגוון שכזה מתרבה התפארת שיש לה’ וגוברת ההשגחה ומעלת א”י במקום הקיבוץ.
עד כאן עסקנו במוטיבציה של רב נחמן להביא את הציבור הקדוש אליו ויש עוד הרבה מה לדבר בזה. עדיין צריך להבין, שעם כל הרצון הטוב של רב נחמן, מה בכל זאת מביא את האנשים אליו?
רב נחמן רצה שההגעה אליו לר”ה תהיה מעבר לכל היגיון, ותופנם באופן עמוק כחוק בל יעבור: “עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצווה לעשות צריך לקיים, רק כשמצווה שלא ליסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך” . מה גרם להפנמת עיקרון זה, שאכן הוביל אנשים להתגבר על כל המניעות, וברבות השנים אף לסכן את נפשם ולנסות להגיע אל הציון הקדוש לר”ה פעם אחר פעם?
ושוב, מעבר למעגל של החסידים האדוקים ברבם, שבמהלך השנים הם אלה שמילאו את תפקיד הבאים אל הציון, ננסה לבחון את המניעים של המון האדם שבאים לשם בשנים אלו של הרב נחמן-מניה.
עימנו בחבורה שהתארגנה לארוחות משותפות היה גם בחור צעיר בן עשרים וארבע, ילד טוב ירושלים, שהתברכה בקשת דתית רחבה מאוד, והלה בוגר אחד הכיוונים הפלורליסטיים יותר (חסידות הרטמן). חזותו ארופאית בעליל בלונדיני תכול עיניים תמים וחביב. לאיזה צורך הוא חיפש מישהו מסויים מהמניין של הרב סבג הנזכר לעיל (פרדס כץ) ולאחר מבטים חושדים ומשיכות כתפיים פנה אליו אחד ושאל: “תגיד לי אתה, מה טיפוס צהוב כמוך יש לו לחפש פה?”. אפשר לדון הרבה בנקודת המוצא המקומית של שאלה זו אך מאחר ואותה שאלה בניסוח אחר יכולה היתה להישאל, ובוודאי עברה בראש של כמה ‘צהובים’ כלפי הצד השני, נראה שהעיקרון המנחה הוא שכל אחד מרגיש שייך באומן בקיבוץ הקדוש. כל אחד מרגיש רלוונטי. השוני הרב בין הפרטים מביא לשאלות הדדיות מהסוג הנ”ל אך לגבי עצמו מרגיש הפרט שזהו מקומו. הכיצד?
כבר בחייו רב נחמן היווה מוקד משיכה לטיפוסים שונים ומשונים, לאו דווקא בתוך בני מחנהו הטבעי - חסידים אורתודוקסים, שגם בתוכם היו התפלגויות גיל ורקע מעמד כלכלי וחברתי - אלא אף בקרב המשכילים ואפילו גויים. כמו כן, וייתכן שאף יתר על כן, הללו היוו מוקד משיכה עבורו. האיש שהתעניין בדרכי התנהגותם של היתוש והארי, תמונותיהם, טבעם והנהגתם, וכן של שאר החי צומח דומם , נמשך לכל מה שהיה מסביבו, והוא ראה בו את מימוש רצון ה’ יתברך. דומני שהשקפה מעין זו אי אפשר לאמץ באופן מלא כאשר היא באה מן החוץ, וניכר ברב נחמן שהיו בו סקרנות ועניין חזקים מאוד שהביאו אותו להתבונן בכל, מביצי כינים ועד קרני ראמים.
הסקרנות וגילוי העניין ותרגומם בידי ר’ נחמן כשאיפה לגלות את הרצון האלוקי ניתנים להתפרש כסוג של הֲכָלָה. רב נחמן שיכלל ופיתח נקודה מהותית בתורת הצדיק, לפיה נשמתו של הצדיק כוללת מכל נשמות ישראל. נשמות ישראל הן עיקר התפארות של ה’ והתפארות שיש מהן היא ההתפארות והשבח שיש לה’ מכלל הבריאה . נמצא שהצדיק הכולל את נשמות ישראל כולל את הבריאה כולה. רב נחמן שמצא מקום בנפשו, ברוחו ושכלו לכל פרט בבריאה ושאף לתת לכל אחד מהפרטים את מקומו הנכון, נתן אפשרות לכל מי שרצה לקבל מקום תחת השמש. בתחילת הנהגתו את עדת חסידיו היה שומע מהם וידויים על חטאיהם, הנהגה שהפסיק לאחר זמן.
ניתן לזהות שיטות טיפוליות בהנהגה זו אך בהקשר הנוכחי אפשר לראות בנוהג זה הכרה באדם החוטא ומתן אפשרות להמשיך לחיות עם נפילתו וכשלונו בנסיון להכיל גם את הצדדים הפחות מוצלחים שבו.
בנוסף להכלה פשוטה זו, רב נחמן אף נטה לקחת אלמנטים חיצוניים שהאורתודוקסיה באותם ימים נשמרה מפניהם בפחד רב (וכן אפשר למצוא היום) ולהכניסם אל תוך המחשבה וההגות שלו.
סיפורי מעשיות של גויים, סתם אמירות של גויים, פילוסופיה (שהתנגד לה בכל תוקף והזהיר מפניה, אך נראה שהייתה לו בקיאות מרשימה בה), רעיונות משכיליים, ליצנות, ענייני כסף, כל אלה ועוד הרבה משך רב נחמן אל תוך התורות שלו ואל סידור המערכות של הבריאה. לא זו אף זו, שדווקא אלמנטים שהגיעו מרחוק יותר נחשבו בעיניו לגבוהים ביותר.
ניתן לראות כיצד עיצבה רוח זו של רב נחמן את חסידות ברסלב גם לאחר מותו. ברסלב של היום מכילה בבסיסה זרמים ופלגים שונים החלוקים בתפיסותיהם בתכלית המחלוקת ועדיין כולם ברסלבים. ישנם אנ”ש, וישנם ‘שובו בנים’, וישנם הנ-נחים, וישנם ‘חוט של חסד’, וישנם החבר’ה מיבנאל, ועליהם נוספים בעלי התשובה הרבים, ומזרוחניקים חסידיים חדשים, וחבר’ה של קרליבך שהעריץ את רב נחמן, וסתם חבר’ה מהשכונה ועוד זרמים ותתי זרמים שמתפתחים והולכים ואין מעצור למעיין הנובע.
בברסלב אין מונופול. חסידות זו, שחרתה על דגלה את אידיאל הפצת תורת רב נחמן וקירוב הרחוקים ביותר, אין מישהו שלא ראוי לבוא בשעריה. השם ‘רב נחמן’ הגוי בפי רבים בפשטות גמורה, ללא תוספות וכינויים ומשום כך יכול להיכנס לכל פה.
החוויה העוצמתית הזו שיש לך מקום מיוחד משלך - וכמו שרב נחמן אמר לאחד שביקש ממנו שלא ישכחנו: איך אוכל לשכוח אותך והלא לכל אחד ואחד מכם יש לי מקום מיוחד בלב - מושכת את המתקרב פעם אחר פעם לאותו מקום רחוק. וכששואלים אותי “מה יש לך לחפש שם”? אזי עולה על פני חיוך דק של יודע סוד, הסוד שלי ושל הרב נחמן.
דוגמא רדיקאלית לחופש הגדול בחסידות זו מתקיימת כל שנה במוצאי ראש השנה באומן.
רב נחמן אמר לחסידיו שמי שהיה אצלו על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד. ואכן מיד בצאת החג מארגנים תזמורת חסידית ליד הקלויז ויוצאים בריקודים שמחים עד שעה מאוחרת. בפעם הראשונה שלי שם נדהמתי לראות יהודים חסידיים בני שבעים ומעלה, שהיו עסוקים בתפילה יומיים רצופים, כובד ראש וסבר פנים רציני, מרימים רגליהם ומנופפים בידיהם, זורקים את השטריימל שלהם אל על כאילו אין מחר. שמחה עצומה מורגשת שם ויש מקום לכולם. הזקנים כאמור לצד הזאטוטים, אברכים צעירים ודקים, ובעלי משפחות רחבים, כולם מצטרפים לריקוד של שמחה כמצוות רבנו. בשנה הזו במוצאי החג, לא הרחק מהקלויז המסורתי וריקודי הדובים, באיזור הדוכנים של הפצת הספרים בידי הפלגים החדשים של בעלי התשובה, נעמדו להן הבוקסות הגדולות של ההופעות, הפליקרים פיזרו אור צבעוני של מסיבות, ומסיבת טראנס והיפ הופ הידהדה באוויר. כמובן המילים של השירים חזרו בתשובה, הדיסק של סאבלימי-נח מדבר על היותי ‘סופר דוסי אורגינל’, והלהיט שנטחן ברדיו לא מכבר שח כעת אודות ‘רבי נחמן מאומן’. שלוש מילים, רצועה שלמה. חסידים ואנשי מעשה משלהבים את הציבור, ומתברר שחלק מהם עסק בכך באופן מקצועי לפני זמן לא רב. וכך חוברים להם התנועות והמקצבים של מסיבות היערות אל תוך מסכת ראש השנה של הרב שביקש שחסידיו יהיו כחיות הנוהמות ביער.
וחסידים ותיקים שעוברים שם ונחשפים לתרבות הרחוקה מהם שמיים וארץ, חלקם מחייכים, חלקם מעווים פרצוף, חלקם מוטרדים מהחשיפה של הילדים הרכים, אך אף אחד לא ינסה להפסיק את המנגינה הזו. לא ייתלו פאשקווילים המגנים את התופעה. חסידות החופש. על רב נחמן מסופר שבחתונה אחת היה כל כך שמח ורקד ריקודים שלא נראו מעולם להשתאות הנוכחים, מי יודע אי אלו ריקודים רקד שם?
השנה ראיתי שנתלו כרזות המשכנעות בדבר רצונו של רב נחמן שנבוא אליו לראש השנה אף לאחר מותו. כפי שכבר אמר אדם חכם: אדם צועק את שחסר לו. מצד הרישומים, אין אף מקום שבו אמר כך רב נחמן. רב נחמן הפליג במעלת ר”ה שלו. ר”נ אמר גם שיבואו אליו לקברו ויגידו את התיקון. ר”נ אמר שיישאר עימנו אף לאחר מותו. אך אין הוראה כזו מצידו לבוא אליו לאחר מותו לר”ה. התופעה שהתפתחה מלמדת על חיוניותה של חסידות ברסלב בימינו אנו, חסידות שהולכת בעקבות האיש שחי באמת. מי שהוא בעל חוש יכול לבוא לקיבוץ וליטול את הדעת הגדולה שמתגבשת שם. מי שהוא בעל שכל יכול לבוא ולהבין עיקר מעלת ארץ ישראל . ומי שיש לו עיניים לראות יכול לבוא להתבונן ב”ישראל אשר בך אתפאר”. וכל אחד יכול לשמוע את קריאת רב נחמן לבוא אליו ולקבל את מקומו שלו, לבוא ולהרגיש חלק מהדבר הגדול שקוראים לו הקיבוץ של רבנו באומן. וכמו נקודת הצבע הקטנה שנחה על הבד, והיא אחת עם עצמה ואחת עם הציור הגדול, כך האיש היהודי בא אל הציון בראש השנה, ואפילו בלי לאכול, ובלי לישון ובלי להתפלל, פשוט להיות. ושוב, בעקבות השאלה: “מה יש לך לעשות שם?”, שאלה אמיתית המפילה את כל הרציונאל שעשוי להיות בנסיעה שכזו, ומותירה אותי מצועף בגעגועים, כי אין לי מה לעשות שם, פשוט להיות. איש בל ייעדר.

ישיבת שיח יצחק גבעת הדגן - אפרת, מיקוד: 90435