השקט שאחרי הסערה

הרב יאיר דרייפוס • תשע"ח

ש ש ש א.       אני חווה הזמנה ל’שקט שאחרי הסערות’. ב.        בתוספתא מצוי ביטוי ציורי למתח בין השלג לבין האוּר בהקשר הכמיהה  למחוזות המרכבה, לחריגה מהתודעה המוכרת. בעלי הסוד, תיארו את ר’ עקיבא כיודע להלוך בין שלג לאוּר. נכנס לפרדס, עלה בשלום וירד בשלום. והוא הנחיל לנו  הבחנה קריטית למניעת סינוור [יש סינוור משלג וסינוור מאש] שמתלווה לראייה נטולת […]

ש

ש

ש

א.       אני חווה הזמנה ל’שקט שאחרי הסערות’.

ב.        בתוספתא מצוי ביטוי ציורי למתח בין השלג לבין האוּר בהקשר הכמיהה  למחוזות המרכבה, לחריגה מהתודעה המוכרת. בעלי הסוד, תיארו את ר’ עקיבא כיודע להלוך בין שלג לאוּר. נכנס לפרדס, עלה בשלום וירד בשלום. והוא הנחיל לנו  הבחנה קריטית למניעת סינוור [יש סינוור משלג וסינוור מאש] שמתלווה לראייה נטולת אינטליגנציה בשילה לכאוס הצבעים - להציץ אבל לא להזין את העיניים.

ג.         ‘…ר’ עקיבה עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה וגו’, משל למה הדבר דומה לפרדס של מלך ועלייה בנויה על גביו. מה עליו על אדם? להציץ, ובלבד שלא יזין את עיניו ממנו

ד.        ועוד משלו משל למה הדבר דומה לאיסתרטא העוברת בין שני דרכים אחד של אור ואחד של שלג – הטה לכאן נכווה באוּר, הטה לכאן נכווה בשלג. מה עליו על אדם? להלך באמצע ובלבד שלא יהא נוטה לא לכאן ולא לכאן’[תוספתא מסכת חגיגה (ליברמן) פרק ב הלכה ד]  המרחב שבין השלג והאוּר, מהדהד בחיים המודרניים כניסיון אבוד להתמודד עם תופעת הכרומופוביה - פחד מצבעוניות, מריבוי האפשרויות, מכאוס ההזדמנויות, לצד התמכרות לאופנות ‘טרנדיים’, והתרחקות מאדמה מאמונה ומאותנטיות.

ה.       האם נשאר עוד מקום בעולם למסורת, נאמנות, כנות ואמות מוסר?

ו.         היכן עוברת הדרך שבין ערבות השלג - הריק של תרבות ה COOL שאיבד את ההתרגשות וההיקסמות ואת החלומות הגדולים, לבין האוּר הבוער של  תאוות הויטאליות הניו-אייג’יסטית?

ז.         קו האמצע בעת הזאת, הוא חיזיון פלאי, מהמסתורין של ההוויה, אינטליגנציה מהיכלות של תבונה חדשה שיורדת בדור שלנו לרבים שיודעים להלך בביטחה ולהיישיר מבט לעולם כאוטי, בלי להזין את העיניים.

ח.       העוגן שעליו אני נשען, הוא נקודת הברית, מרחב שאינו תלוי בגלגלי השינים של שינויי תרבויות. זה אחוז במרחב של קנאות לנקודת הברית והחסד והשבועה, והיצמדות לטהרה, לקדושה, לנאמנות חסרת פשרות עם עצמי לניואנסים של הלכה ומנהג.

ט.       דווקא העמדה הזו פותחת בפני מרחבים רחבים, גם אם לא אינסופיים, יכולות הכלה והרחבת מוטת הכנפיים של האמונה למקומות שבעבר היו חסומים בפני.

י.         בתוך הכאוס בעולם שבו הכול לגיטימי, ומתערערים סדרי בראשית שאני חושש לבטא אותם בפירוש, יש התרחשות חצי סמוייה של צעירים וצעירות וגם גילאים יותר מבוגרים, שמחפשים כוספים ומתגעגעים ונענים מאד לדיבורים היוצאים מן הלב. במובנים רבים, לצד אבדן דרך וכאוס דתי ואנושי, אני חש התחלת צמיחה של טיפוסים חדשים-ישנים. כאלה שיודעים ‘להציץ בלי להזין את העיניים’.

יא.      לאן יגיעו החבר’ה המתוקים הללו? איזה עולם של אמונה ותורה ישכון בהם? איך הם ייראו בעוד עשר שנים? אינני יודע. במופלא ממך אל תחקור.

יב.      ר’ נחמן שאל איך הדורות הקדמונים של רשב”י והאריז”ל שהיו גיבורים, לא זכו להארות שאנחנו בדורנו [הדור של ר’ נחמן], דור של זקנים נשים ורפי כוח זוכים לו. וענה משל לחומות בצורות שהחזקים המצויידים בכלי ברזל מכים בהם כדי להפילם. אבל מצליחים רק להבקיע סדקים. אח”כ מגיעים הנשים והילדים ומצליחים להפיל את החומות

יג.       והנמשל מובן למבינים.

ישיבת שיח יצחק גבעת הדגן - אפרת, מיקוד: 90435