עקבות בחול?

צבי ויינגרטן • תשע"ב

יחסי האדם ואלוהים – האמנם אלוהים הוא שסוחב את האדם בזמנים הקשים או שמא הסיפור הוא קצת אחר… שיח לשבת בחוקותי.

ש

יש סיפור עם נוצרי על אדם שעלה לשמיים ונפגש עם אלוהים. יחד, הם מביטים בחייו של האדם ורואים את החיים כעקבות בחול. אלוהים מסביר לאדם שהעקבות מסמלות את ההליכה שלהם יחד. אך, בהביטו, מגלה האדם, שבתקופות מסויימות, ודווקא בשלבי חייו הקשים ביותר, רק זוג עקבות אחד מופיע בחול. הוא פונה לאלוהים ושואל אותו, למה עזבת אותי בתקופות הכי קשות שלי, למה רק העקבות שלי נמצאות שם בחול. אלוהים עונה לו, בזמנים האלו סחבתי אותך על ידיים, העקבות שאתה רואה הן העקבות שלי.

סיפור יפה ומסר עוד יותר יפה על האופן שבו מלווה אלוהים את האדם. אך מה הסיפור אומר על האדם עצמו? האם הייתה לו מחויבות? לכאורה, לא רק שאין מחויבות אלא שגם אין התמודדות, אלוהים סוחב אותך על כפיים וההתמודדות היא רק אשליה.

פרשת בחוקותי מייצגת בדיוק את ההיפך, את סיפורו של עם שהולך עם אלוהים ועקבותיהם שלובות ובשלב שני, במצבים הקשים, יש זוג עקבות אחד, כי העם עסוק בלדרוך על אלוהים.

*

בדרשה יפה שנקשרת לפרשה עולה שוב היחס הזה בין אלוהים ואדם, בצורה אחרת:

“ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמרו”. הכת’ מדבר ביעקב, דכת’ ביה “וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי”. רבנין ור’ אסי. רבנין אמ’: על הכל השיבו הקדוש ברוך הוא ועל הפרנסה לא השיבו - “אם יהיה אלהים עמדי”, “והנה אנכי עמך”. “ושמרני בדרך הזה”, “ושמרתיך בכל אשר תלך”. “ושבתי בשלום אל בית אבי”, “והשיבותיך אל האדמה הזאת”. ועל הפרנסה לא השיבו. אמ’ ר’ אסי: אף על הפרנסה השיבו, דכת’ “כי לא אעזבך”, ואין לשון עזיבה אלא פרנסה, דכת’ “ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם” ד”א אף על פי שזרעו ובניו מבקשים לחם לא ראיתי לאותו צדיק אביהם נעזב מיראתו של הקב”ה. אמ’ ר’ הושעיא: אשרי אדם שכך שמע מפי בוראו. אמ’ ר’ חננה בר פפא: ‘אשר’ ‘ואשר’, אשריי ואשריכם לכשיתקיימו כל התניים הללו שהיתניתי עמכם. א’ ר’ אחא: אף לבניו אמ’ כן “ועתה בנים שמעו לי וגו'”, אשריי כתב, אשריי ואשריכם לכשיתקיימו כל התניין הללו שהתניתי עמכם, אימתי כשתשמרו את תורתי, אם בחוקותי תלכו.

ויקרא רבה, פרשה לה

היצירה היפהפיה של מדרש זה כאילו מתגלה בטפח ומתכסה בטפחיים. מה קורה כאן? חכמים מסיקים שיעקב לא קיבל הבטחה על הפרנסה. ייתכן שקריאה זו מקורה בפשט הכתובים ובמשמעות התיאולוגית שפשט זה מוביל אליה - יעקב לא זכה בברכת פרנסה, מכיוון שגם אם נראה בפרנסתו זכייה, היה זה רק אחרי מלחמה עיקשת עם לבן, וזו אינה ברכה. ר’ אסי משיב על כך ואומר שהקב”ה אכן הבטיח ליעקב את ברכת הפרנסה, אולם סוף סוף לא זכה יעקב לברכת הפרנסה, כאמור לעיל? ר’ אסי משנה בדרשתו את המשמעות - יעקב אולי נאלץ להיאבק על כל שה בשכרו, אך כפי שהוא עצמו מעיד בהקשר זה “לולי אלוהי אבי” - הקב”ה לא עזב אותו ודאג לפרנסתו, וזוהי ברכת הפרנסה. החיזוק שהוא מביא בא ללמד אך גם נמצא למד - לדברי ר’ אסי הצדיק אינו נעזב, הקב”ה לא עוזב את הצדיק. הפסוק הזה הוא פסוק מקומם כי מפשטו לכאורה עולה הטענה שמעולם לא היה צדיק עני, האמנם?! ר’ אסי מלמד שגם אם המציאות מצביעה על הצדיק הזה כמי שמזלו לא שפר עליו הרי שטענת הקלוויניסטים אינה נכונה, אלוהים נמצא עם אותו צדיק גם בשפל המדרגה.

בניגוד לר’ אסי שמעמיד את אור הזרקורים על הקב”ה (בדומה לסיפור שראינו לעיל - אך מזווית אחרת לגמרי), מציבה הדרשה השנייה את הזרקור על הצדיק ואומרת, צדיק אמתי אינו עוזב את הקב”ה כשהוא נמצא בשפל המדרגה. האם אלוהים סוחב את האדם? מתברר שכן, אבל לא פחות מכך, האדם סוחב את אלוהים.

בעקבות הפסוק ממשלי, ר’ הושעיא משבח את האדם שהובטח לו שאלוהים לא יעזוב אותו - יש משהו חזק בהבטחה שלעולם לא תהיה לבד, שתמיד יהיה מישהו איתך. ר’ חנינה בר פפא מחזיר את הכדור למגרש של האדם - השבח הוא כפול, לאדם אך גם לאלוהים - השאלה איננה רק האם אלוהים לא יעזוב את האדם, השאלה היותר בוטה והיותר חזקה היא האם האדם אכן יישאר צמוד ולא יעזוב את אלוהים?

ישיבת שיח יצחק גבעת הדגן - אפרת, מיקוד: 90435