קריעת ים סוף והאבסורד

משה מאיר • תשס"ז

מן המצר שאין ממנו אפשרות מילוט, נובע מעשה האבסורד שמהותו – אף על פי כן. האם ניתן לקפוץ מעל תהום הבדידות הרובצת בין אדם לאדם? שיח לשבת פרשת בשלח.

ש

ש

 

 

בני ישראל יצאו ממצרים, פתחו במסע בריחה. והנה, בניגוד לכל היגיון צבאי, הם מצוּוִים לשוב לאחוריהם ולהכניס את עצמם למלכודת:

דבר אל בני ישראל, וישובו ויחנו לפני פי החירוֹת בין מגדֹל ובין הים, לפני בעל צפון, נכחו תחנו על הים. ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר. וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם, ואיכבדה בפרעה ובכל חילו.

כאשר מתממשת התוכנית, מוצאים בני ישראל את עצמם במצר פיזי ונפשי:

וירדפו מצרים אחריהם, וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי החירות לפני בעל צפון. ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם, ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה’.

משה מרגיע את העם, באמרו: ה’ ילחם לכם, ואתם תחרישון. להפתעתו, אלוהים גוער בו:

ויאמר ה’ אל משה: מה תצעק אלי?! דבר אל בני ישראל וְיִסָעוּ! ואתה הרם את מטך ונטה ידך על הים ובקעהו, ויבואו בני ישראל בתוך היבשה.

שתי התגובות  – של העם ושל משה - לא מצאו חן בעיני אלוהים; הללו לא נוסעים, וזה צועק במקום לעשות. האגדה החריפה את הביקורת:

…זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים; קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה…

באותה שעה היה משה מאריך בתפילה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפילה לפני?! אמר לפניו: ריבונו של עולם, ומה בידי לעשות? אמר לו: דבר אל בני ישראל ויסעו, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך.

[סוטה ל”ו ע”א]

מן המצר שאין ממנו אפשרות מילוט, נובע מעשה האבסורד שמהותו - אף על פי כן. ברובדי התורה המאוחרים, הפך המושג קריעת ים סוף לביטוי שהוראתו התגברות על האבסורד:

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בן חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו? אמר לה: לששת ימים. אמרה לו: ומאותה שעה ועד עכשיו מהו עושה? אמר לה: הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני. אמרה לו: וזוהי אומנותו?! אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ובשעה קלה אחת אני יכולה לזווגם. אמר לה: אם קלה היא בעינייך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף. הניחה רבי יוסי בן חלפתא.

מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותם שורות שורות, ואמרה: פלוני ישא פלונית, ופלונית תינשא לפלוני, וזיווגה אותם בלילה אחד.

למחר באו לפניה, זה ראשו פצוע, זה עינו שמוטה, זה זרועו פרוקה, זה רגלו שבורה. אמה להם: מה לכם?  זה אמר: איני רוצה בזו, וזו אמרה: איני רוצה בזה. מיד שלחה לרבי יוסי בן חלפתא. אמרה לו: רבי, אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת היא, כל מה שאמרת, יפה אמרת.

[בראשית רבה ס”ח]

 

תהום רובצת בין אדם לאדם, הרי זה אבסורד לחשוב שיכול האחד לחיות עם השני. הכרעת ההצטרפות היא הכרעת אבסורד, קוראת ‘אף על פי כן’ וקופצת מעל תהום הבדידות.

 

המעבר מקריעת חוקי הטבע לקריעת טבע האדם, מעניין וחשוב. גלומה בו הכרה כי את חוקי הטבע אי אפשר לפרוץ, יש גבול שגם מעשה אבסורד איננו יכול לעבור. הכרה זו באה לידי ביטוי בדברי רבי יהושע: לא בשמים היא, דברים שסתמו את הגולל על עולם הנבואה והנס התנ”כיים. אך סתימת גולל זו איננה הופכת את העולם התנ”כי לחסר משמעות עבור האדם העכשווי, נהפוך הוא - היא מובילה למציאת משמעויות חדשות. את הים אי אפשר לקרוע, אך סיפור קריעת ים סוף יכול להיתרגם לקריעת ים אחרת. מכוחו של הסיפור החזק, מתנשא אדם לקרוע את ים הבדידות המאיים להפוך אותו לאי. הוא קורע את השתיקה ואת כבדות הלב, צועק אל עבר האדם האחר. אם ישמענו - יתקרב אליו, אולי יכרתו ברית רֵעוּת ביניהם.

ישיבת שיח יצחק גבעת הדגן - אפרת, מיקוד: 90435