בהמשך לסוגיית המלקות לוינס עוסק בשאלת רב יוסף "מאן סליק לעילא" (מי עלה לשמיים ואישר לנו את פסק ההלכה שלנו). לוינס מזהה בסוגיא מתח של א-לוקי ואנושי המתבטא גם בראשיתה של הסוגיא – בבית הדין המלקה את הפושע, בהיותו "מנסרה" לרצון אחר, הטרונומי, המפציע דרכו
