אחרי חטא העגל משה מחליט לשבור את הלוחות ומזמן לנו את הלוחות השניים, אך האם ניתן בכלל לשחזר את האפשרות שהוחמצה? האם ההזדמנות השניה תפתח פתחים חדשים?
ש
אחרי חטא העגל ושבירת הלוחות הקב"ה מצווה את משה לכתוב מחדש את הלוחות, ההזדמנות של בני ישראל לקבל לוחות מהשמיים הוחמצה עם ישראל חטא ומשה שבר את הלוחות, אבל הקב"ה נותן הזמנות שניה. מה קורה בהזדמנות השניה? האם ננסה לשחזר באופן מדויק את ההזמנות הראשונה? "וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים". האם ניתן בכלל לשחזר את האפשרות שהוחמצה? האם ההזדמנות השניה תפתח פתחים חדשים?
התורה אומרת "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות כי תשא ל"ד,א) מצד אחד מוזכר כאן הדמיון שבין שני הלוחות שאותם דברים יהיו כתובים, אבל מצד שני מוזכרת כאן כביכול בדרך אגב העובדה שלוחות הראשונים לא סתם נשברו "אשר שיברת" משה הוא ששבר את הלוחות והעובדה שהלוחות השניים הם התחליף לראשונים תהיה נוכחת בהם.
חז"ל דורשים "אשר שברת- יישר כחך ששיברת" ובכך מהפכים את פשט הפסוק הקב"ה מזכיר למשה שהוא שבר את הלוחות לא כדי להזכיר את האשמה אלא כדי לציין את ההזדמנות שיש בכך. יש משהו בלוחות שנכתבים אחרי הקלקול והתיקון שיש בו יתרונות והוא טוב יותר מהלוחות המושלמים שירדו בפעם הראשונה. ריש לקיש אומר על כך בגמרא בהמשך לדרשה על שבירת הלוחות "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה" (בבלי מנחות צ"ט ע"ב) ובמקום אחר דורש ריש לקיש באותו כיוון "בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הן לא חטאו – אנו לא באנו לעולם" (בבלי עבודה זרה ה' ע"א)
מה היתרון שיש בלוחות השניים שאחרי החטא? המדרש על פרשת שמות מביא תשובה מפתיעה:
"התחיל מצטער על שבור הלוחות ואמר לו הקדוש ברוך הוא אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות." (שמות רבה פרשת כי תשא פרשה מו)
למה שבלוחות שניים יהיה יותר תוכן מאשר בלוחות ראשונים, או למה שבלוחות ראשונים לא יהיה כל הפירוט הזה של התורה שמופיע אחר כך?
מסביר ה"שפת אמת" שישנו פער גדול בין לוחות ראשונים ללוחות שניים, הלוחות הראשונים ניתנים מתוך האמון בבני ישראל ולכן אין צורך בפירוט, קבלת הלוחות בלב שלם וחופשי יכולה לאפשר לבני ישראל להגיע לדבר ה' גם על פי עשרת הדברות בלבד. החטא וחוסר הוודאות שהוא לא יחזור מצריך תורה מפורטת שיורדת לפרטים ומגדירה לנו בכל דבר איך עלינו לנהוג. העולם שבו אנחנו נמצאים מצריך אותנו לאחוז גם בהלכות מדרש ואגדות כדי להיות מבוססים בתוך התורה ורק אז להרגיש שאנחנו אוחזים בדבר ה'.
העוצמה שבאפשרות השנייה שאחרי ההחמצה נובעת מהרצון מההשקעה ומהמוכנות לעשות הכל באופן יסודי יותר כדי שלא יהיה כישלון נוסף. המודעות הזאת יכולה לעיתים ליצור עומקים ולפתוח אותנו למרחבים שההצלחה באפשרות הראשונה לא היתה פותחת בנו. "אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (תלמוד בבלי יומא פו ע"א)
