אמון ואמונה – פרשת שמות

הרב אורי ליפשיץ • י"ט טבת תשע"ט

לאחר שהקב”ה שולח את משה אל פרעה, להיות שליחו בתהליך גאולת ישראל ממצרים, הוא נותן לו אותות ומופתים, שיסייעו בידו. חז”ל ראו בשני ניסים אלו רמזים ללשון הרע שדיבר משה על בני ישראל, באומרו ‘והן לא יאמינו לי’. רבי צדוק מלובלין מסביר את חששו של משה באופן שונה מעט: משה לא מאמין באמונם של בני ישראל בעצמם.

ב

ב

לאחר שהקב”ה שולח את משה אל פרעה, להיות שליחו בתהליך גאולת ישראל ממצרים, הוא נותן לו אותות ומופתים, שיסייעו בידו. הראשון - הפיכת המטה לנחש, והשני - הכנסת ידו לחיקו והוצאתה מצורעת כשלג.

חז”ל ראו בשני ניסים אלו רמזים ללשון הרע שדיבר משה על בני ישראל, באומרו ‘והן לא יאמינו לי’. הנחש ידוע כ’בעל לשון’, אמירת לשון הרע היא ‘אומנותו של נחש’, והצרעת נכרכה בלשון הרע במקומות רבים.

לכאורה, משה בדבריו מבטא חוסר אמון באמונם של בני ישראל. חששו של משה הוא שבני ישראל לא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו; שהעבדות הקשה בה הם נתונים, והשנים הרבות של הסתר הפנים, יטשטשו את האמונה שלהם בהתגלותו של הקב”ה, ובהיותו של משה נביאו.

 

רבי צדוק מלובלין מסביר את חששו של משה באופן שונה מעט. לדבריו, משה היה סבור שבני ישראל יאמרו שהם אינם ראויים לגאולה, בגלל מצבם הרוחני הירוד. לפי רבי צדוק, משה לא מאמין באמונם של בני ישראל בעצמם. הוא אינו צופה פקפוק בהתגלות ה’ אליו, ולא פקפוק חמור מזה - בעצם האפשרות של הגאולה ממצרים או בכוחו של הקב”ה; מה שמטריד אותו הוא חוסר האמון של בני ישראל בעצמם.

בקריאה ראשונה, נראים דבריו כרחוקים מפשט הכתובים. הרי התורה מציינת במפורש שבעיית האמון של בני ישראל בעיני משה היא ‘ והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה”. אך ניתן להסביר כי דברי רבי צדוק עולים בקנה אחד גם עם פשטי המקראות.

 

אמונו של האדם בעצמו מהווה בסיס לאמונו באחר, ויתירה מכך - גם לאמונתו בקב”ה. כך כותב רבי צדוק במקום אחר:

כשם שצריך אדם להאמין בה’ יתברך, כך צריך אחר כך להאמין בעצמו (צדקת הצדיק קנד).

לעיתים, אין זה ‘אחר כך’, אלא קודם לכן. האמונה של האדם בכוחו, ביכולותיו, בכך שהוא מסוגל, שיש לו תקווה ואחרית, שמעשיו משפיעים על המציאות - אמונה זו מהווה תשתית ליכולתו להאמין בקדוש ברוך הוא, וכן לתת אמון בזולת, בחייו, באמונתו.

משה חושש מנקודה זו בדיוק - מכך שבני ישראל יתפסו עצמם כלא ראויים לגאולה, וממילא לא יאמינו בכוחם לצאת מעבדות לחירות; הן במישור הפיזי, והן מבחינה רוחנית - לתקן את דרכיהם ולשוב בתשובה. הקב”ה מלמדו, בעזרת האותות הללו, שלא יפה אמר. בני ישראל בעצמם מאמינים בני מאמינים, ואם רק יאיר משה את המקום הזה, הרי שיתעורר בהם האמון שלהם - בעצמם, בו ובקב”ה גם יחד.

ישיבת שיח יצחק גבעת הדגן - אפרת, מיקוד: 90435