הבחירה הכפולה ברבקה

ש

ש

בפרשתנו שתי קטעים סיפוריים: קבורת שרה ונישואי יצחק, ושתי פרשיות קצרות שעוסקות בתולדות אברהם (בני קטורה) ופטירתו ותולדות ישמעאל ופטירתו. בכוונתי לעיין בפרשת נישואי יצחק בניסיון להבין דרכה ומתוכה את ייחודו של יצחק ואת משמעות הסיפור בהקשר של שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב.

נתחיל בבחינת שיחתם של אברהם ואליעזר לפני יציאתו לשליחות:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלוֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלוֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.

בראשית כד, ב-ד

עם קריאת פסוקים אלה עולות שתי שאלות:

1. מדוע אברהם לא רוצה שבנו יתחתן עם בנות הכנעני?
2. מדוע הוא שולח את אליעזר דווקא אל ארצו ומולדתו?

שאלות אלו חזקות במיוחד על רקע ההתגלות הראשונה של ה' אל אברהם:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

בראשית יב, א

ה' אמר לאברהם לעזוב את ארצו וללכת אל כנען. איך ייתכן שאברהם אומר לאליעזר לעשות להיפך?

על רקע תמיהה זו שאלתו של אליעזר מתבקשת:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה. ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.

בראשית כד, ה-ח

אברהם עונה שציוויו של ה' עומד בתוקפו, ושחזרת יצחק אל "ארצו ומולדתו" של אברהם אינה אפשרית. עם כל זאת, גם ה' לא חפץ שיצחק יתחתן עם כנענית אלא עם אישה מארצו וממולדתו של אברהם. תמיכת ה' במהלך מתבטאת בליווי השליחות במלאכים, "הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ".

אך עדיין נשאלת השאלה, מה עדיפות בנות ארץ אברהם על בנות כנען? על מנת לענות על שאלה זאת אביא את המדרש הבא:

"ויאמר אליו העבד", הדא הוא דכתיב: "כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב". "כנען" - זה אליעזר. "בידו מאזני מרמה" - שהיה יושב ומשקיל את בתו, ראויה היא או אינה ראויה. "לעשק אהב" - לעשק אהובו של עולם, זה יצחק, אמר: אולי לא תאבה, ואתן לו את בתי. אמר לו אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך.

בראשית רבה נט, ט

אם כך, הבעיה אינה רשעות הכנענים (אליעזר היה צדיק)[1] אלא היותם ארורים, בעקבות מעשהו של חם בעת שאביו השתכר:

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.

בראשית ט, כה

על רקע חזרתנו אל סיפור בני נח ברור גם למה אברהם רוצה לבנו אישה מארצו ומולדתו:

וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלוֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אלוהים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.

בראשית ט, כו-כז

אברהם רצה אישה דווקא מצאצאי שם מכיוון שחלה עליהם ברכה מיוחדת.[2] לכן הוא שלח את אליעזר אל ארצו ומולדתו, מושב בני שם. על פי הסבר זה מובן ההבדל בין "אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי" ל"מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". ההשמטה של בית האב אינה מקרית. אברהם לא אומר לאליעזר להביא דווקא אישה מבית אביו, אלא סתם מאחת ממשפחות ארצו.

דבר זה מוכח גם ממבט על הפסוקים האחרונים של הפרשה הקודמת:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ. אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם. וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל. וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם.

בראשית כב, כ-כג

אברהם יודע על צאצאי נחור, אך לא אומר לאליעזר ללכת אליהם. זה בולט על רקע הציווי המדויק של יצחק את יעקב:

וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.

בראשית כח, א-ב

מה גורם להבדל בין אברהם שרוצה אישה לבנו מזרע שם, ליצחק שרוצה אישה לבנו מבית בתואל? ההבדל נובע מבחירת רבקה על ידי ה' בפרשתנו. לכן ההצגה של בתואל ולבן כ"בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ" ו"לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ". הסיבה לכך שיעקב נושא את בנות לבן היא קרבתם לרבקה, ולא קרבתם לאברהם.

ע"פ הסבר זה קשה הפסוק הבא:

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:

בראשית כד, י

אפשר להסביר שאליעזר לא התכוון להגיע דווקא אל עיר נחור, ואולי אפילו לא ידע היכן גר נחור, והגעתו לשם היא תוצאה של הכוונה אלוקית. הייתי רוצה להסביר אחרת על פי הפסוקים העוסקים בנישואי אברהם ושרה:

וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.

בראשית יא, כח-כט

נישואי אברהם מאופיינים בקיצור העניין, בשונה מהפרשיות הארוכות של נישואי יצחק ויעקב. פה מדובר על שני פסוקים בלבד המופיעים באמצע הפרשה שמפגישה אותנו לראשונה עם אברהם. הוא נישא לפני התגלות ה' אליו, ונראה שנישואיו לא היו יוצאי דופן. הדבר המקובל ביותר לאדם הוא לשאת מישהי ממשפחתו, וכך עשה אברהם - נישואים כדרך הארץ.

אם  כך, אליעזר הלך אל עיר נחור, כי כך דרך הארץ. אך הוא לא הלך אל בית נחור, מכיוון שאברהם לא אמר לו להביא אישה מבית אביו. הוא השאיר את בחירת האישה לא-ל, ולא לטבע. אף על פי כן, הוא כנראה קיווה שתיבחר אישה מצאצאי נחור.

על פי דברים אלה מובנת שמחת אליעזר על בחירת רבקה מחד, והצורך בתפילה על הבאר מאידך. אם אליעזר היה רוצה אישה מצאצאי נחור, כל מה שהיה צריך לעשות זה להיכנס לעיר ולמצוא את ביתם. אם הוא חיפש אישה שתיבחר על ידי ה' ותפגין את החסד שמאפיין את דרכו של אברהם, ייחוסה לבית אביו של אברהם לא היה משמעותי מבחינתו. רבקה ביטאה את שני הדברים. האלוקי שבוחר בנורמה האנושית.

ברצוני לטעון שזו צורת התנהלותו של יצחק באופן כללי, בניגוד לאברהם. אברהם הולך עם הנורמה, עם הדרך בה שאר האנשים הולכים, וכל פעם מחדש ה' מתגלה ומובילו לדרך אחרת. נדודיו של אברהם נובעים מהתגלות. נישואיו של אברהם הם כדרך הארץ, ולכן אינם פוריים. הולדת יצחק באה רק כאשר האפשרות לוולד סותרת את "אורח הנשים", ומאפשרת מפגש מחדש לא נורמטיבי ואלוקי. בעקידה, ה' מצווה את אברהם להקריב את בנו, מה שהיה מקובל אצל עובדי האלילים בעובדם את המולך. ברגע האחרון הוא מתגלה אליו שנית, שובר גם את הנורמה הזו, ומכונן את הנורמה האחרת שהיא הדרך הנכונה לעובדו.

אם לאברהם יש שני שמות - אברם שנתנו לו הוריו ואברהם שנתן לו ה' - ליצחק יש שם אחד שניתן על ידי שניהם. לכאורה שמו נובע מציווי ה':

וַיֹּאמֶר אלוהים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

בראשית יז, יט

אבל ברור מקריאת הפרשיות העוסקות ביצחק שהשם נובע מצחוקם של אברהם ושל שרה בעת שמיעת הבשורה. פסוק נוסף שבא להסביר את שמו של יצחק הוא הפסוק הבא:

וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אלוהים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי.

בראשית כא, ו

פסוק זה, הדומה לפסוקים אחרים המורים על סיבת היקראו של אדם בשם, נאמר על ידי שרה.

אם כך אצל יצחק ה' פועל כמו שפעל עם אליעזר על הבאר. ההתגלות האלוקית מאשרת את הנורמה, אבל נותנת לה תוקף ומשמעות אחרת. הפסוקים הבאים מדגימים זאת בצורה יפה:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.

בראשית כו, א-ו

יצחק כבר הלך אל גרר. נראה ששם אין רעב ולכן אין סיבה שינדוד עד מצרים. אך ההתגלות משנה את ההחלטה מהחלטה פשוטה של "מה עדיף", חישובי עלות תועלת שעושה האדם הנורמטיבי, להחלטה בעלת משמעות היסטורית, ואולי אף מיסטית. יצחק מבטא בכך את בעלותו העתידית על הארץ ואת הקשר המיוחד אליה. הוא הופך בזכות החלטה זו לראשון בעם היהודי שחי את כל חייו בארץ. דבר זה מבטא אף הוא את הטבעיות שלו. הוא לא נודד, הוא נשאר במקומו. אם אברהם עוזב את ארצו, מולדתו ובית אביו בעקבות התגלות, יצחק יושב בארצו ומולדתו ובית אביו כדרך כל הארץ וההתגלות מתמירה אותו בלי לצוות עליו דבר. אם אברהם עומד בעבר אחד והעולם בעבר אחר,[3] יצחק עומד עם העולם, אך האדמה שתחת רגליו מתקדשת.

לגבי יעקב אקצר - מכיוון שאינו מופיע בפרשתנו. יעקב משלב את שבירת הנורמות של אברהם מחד, ואת התקדשות מעשה האדם של יצחק מאידך. יעקב שובר נורמות ויוצא לנדודים. הוא מקדים עצמו לעשו, בעוד שבדרך הטבע הבכור קודם. הוא מעדיף את רחל על לאה, למרות ש"לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט, כו). הוא גורם לשינוי דרך הטבע בהולדת עקודים ונקודים. אך בשונה מאברהם אצלו הדברים לא נובעים מהתגלות כי עם מעצמו. יש לו שני שמות, מהוריו ומאלוקים, אך שניהם נובעים ממעשיו הוא.

יעקב מנסה לבצע את הפריצה האלוקית, המופיעה באברהם, חסד ושם הוויה. אך הוא עושה זאת מתוך כללי המשחק האנושיים, המבוטאים ביצחק, גבורה ושם אלוקים. פריצת נורמות ללא הכוונה אלוקית היא מסוכנת. ניתן לראות זאת בגבוליות המוסרית של רבים ממעשיו של יעקב. על רקע זה הפסוקים הבאים מקבלים משמעות מיוחדת:

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אלוהים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלוהים.

ש

ש

ש

ש

ש

ש

ש

בראשית כח, כ-כא

[1]בראשית רבה נט, ח

[2] על המעלה של שם ביחס ליפת ראה בראשית רבה פ' לו,ח

[3] בראשית רבה מב, ח.