תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך מרוב כל

צבי ויינגרטן • תשע"א

עיון בסיבות לחטא דור המבול, בסיבות לעונשם, ולסיבת קריאתה של פרשה זו עם תחילת חודש מרחשוון. שיח לשבת נח.

ש

ש

ש

רגע לפני שמתחילים לבקש גשמים פוקדת אותנו פרשת נח. קשה לומר שמדובר במקרה, לאור העובדה שמדי שנה סיפור המבול נוחת עלינו רגע לפני שאנו מבקשים מהקב”ה שייפתח לנו את אוצרו הטוב, את השמים.

אם לא מקרה, אז מה כן? הבדחנים היו משיבים על כך בחיוך נאה, שפרשה זו מלמדת אותנו להתפלל על גשם, אך לא בכוונה עצומה ואם בכוונה - שתהיה לנו תיבה מוכנה. כדרכם של דרשנים נידחים, אשיב על כך בחיוך רפה ואבקש להציע תשובה אחרת.

האדם חטא בגן-עדן וגורש מרוב טוב לחוסר כל. אולם, מתברר שגם החוסר של האדם היה יחסי - המקרא וחכמים אומרים שימי קדם המבול היו מלאי ברכה ושפע. התנ”ך מייחס זאת להופעתן של הנשים היפות, אך ניתן ללמוד ש”בני האלוקים” שלקחו מכל אשר בחרו היו למודים בשפע וחטאו מתוך עודפות ולא מתוך חוסר. וכן, מדברי הקב”ה, עם סיומה של המבול, ומרצונו להגביל את עודפות הטוב שהייתה מנת חלקו של האדם, מתבקשת המסקנה - שהחוסר, ממנו ‘סבל’ האדם הראשון, היה יחסי בלבד. יתרה מזאת, לא רק שהם לא סבלו מחוסר - עודף הטוב שחיו בו הוא שהובילם לחטא. המדרשים מספרים על חיים טובים שאפילו לא היינו חולמים עליהם, על גברים שחיו לאורך ימים ושנים בכל אונם, על נשים יפהפיות ועל עבודה שנעשתה מאליה, אדמה שהצמיחה יבולה מיד ובטוב טעם. המדרשים המשיכו להסביר שמתוך כל העושר הזה שקעו בני האדם לחוסר מעש, לחוסר מוסריות, להשחתת כל דרכיהם.

קו המחשבה הזה עוזר גם להבין מדוע בחר הקב”ה במבול – בשפע של מים – כעונש מתאים. בני האדם חטאו מתוך שפע מוגזם ולפיכך נענשו בשפע מוגזם, הקב”ה הענישם במידה כנגד מידה. וכחלק מהבטחתו של הקב”ה לא להביא עוד מבול על העולם, הוא גם מונע את האפשרות שיהיה עוד דור כדור המבול ומגביל את השפע לבריותיו - הן בשנות ימיהם (“והיו ימיו מאה ועשרים שנה”) והן באיכותם (בקביעת סדרי העונות - ראה בראשית רבה). נמצינו למדים שגזירת “ולא יהיה עוד מבול”, כלל בתוכו את העונש (שלא יינתן עוד) לצד ברכת השפע, שגם היא תמנע מכאן ולהבא. והיוצא מכך, שברכת השפע האלוקי נעדרת מן העולם מכאן ולהבא. העולם שבו אנו חיים אמנם מקבל את ברכתו של רבש”ע, אך אין זה השפע שזכו לו בני דור המבול והדורות הקודמים להם.

אידיאל השיבה לגן עדן עובר דרך צומת הדרכים הזו, דרך נקודת המשבר בה איבד העולם את השפע, כשנסגרו ארובות השמיים לאחר ששטפו את העולם אחת ולתמיד. בקשת הגשמים יכולה להיות דבר קטן, בקשה של גשם ליבולה של שנה זו, פרנסת רווח של כמה חודשים - והיא יכולה להיות משהו יותר גדול, משהו מבקשת השפע האלוקי, מחזרת ימי עולם ושנים קדמוניות - כתודה על מה שיש ותפילה על מה שהיה ומה שעוד יכול להיות. שנזכה.

ישיבת שיח יצחק גבעת הדגן - אפרת, מיקוד: 90435