איכה

ש

ש

תוך מספר שעות, במעברים חדים בין התורה, הנביאים והכתובים, נשמע בשבת ובמוצאי שבת את זעקת “איכה” שלוש פעמים ובאותה מנגינה. ואולם, כפי שהגמרא והמדרשים מזכירים לנו - לא ראי זה כראי זה, ולא קריאה זו כקריעה זו:

איכה ישבה, שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה, משה אמר “איכה אשא לבדי וגו'”, ישעיה אמר “איכה היתה לזונה”, ירמיה אמר “איכה ישבה בדד”,

א”ר לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה.

ש

איכה רבה (וילנא) פרשה א

במדרש ערוך על הפטרת חזון, לוקחים חז”ל את הסיפור הזה צעד נוסף קדימה ובוחנים את המילה הזו, “איכה” מזוויות שונות, כשהשאלה הנצחית של פרשנות ומשמעות נדחפת בשקט בשקט בין השיטים. מכיוון שלא זה המקום להביא את המדרש (פסיקתא דרב כהנא, “איכה”) לכל אורכו, נתייחס אליו במובאות קצרות ובהערות קצרות יותר, והרוצה להחכים יראה את המדרש במקומו כהווייתו.

…א’ הקדוש ברוך הוא אדם הראשון הכנסתי אותו בגן עדן וציויתיו ועבר על ציוויי, ודנתי אותו בגירושין ודנתי אתו בשילוחין וקוננתי עליו איכה… ויקרא ה’ אלוהים אל האדם ויאמר לו איכה, איכה כת’. אף בניו, הכנסתי אותן לארץ ישראל וציויתים ועברו על ציוויי, ודנתי אותן בגירושין ודנתי אותם בשילוחים… וקוננתי עליהם איכה, איכה ישבה בדד.

הערה קצרה: ההקבלה לחטאו של אדם הראשון ולקינה שהיא גם זעקה וגם תוכחה מלמדת אותנו שהמשמעות של איכה כאן, היא בדומה למשמעותה בספר בראשית - אייכה? איפה אתה? כיצד הגעת למצב העגום הזה שבו אתה נמצא?

ש

אמרה כנסת ישר’ לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים מימי לא נכנסתי בבתי תיאטראות ובבתי קרקסאות של אומות העולם ושיחקתי עמהם ואעלוז. “מפני ידך בדד ישבתי” - נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד, נגעה בי ידו של סנחריב ולא ישבתי בדד, וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד, איכה ישבה בדד.

הערה קצרה: כאן הזעקה היא של כנסת ישראל והיא מהווה מעין תשובה לקריאה של הקב”ה - כל הצרות של העולם הזה אינם כלום, אנחנו עזובים על ידך!

א’ הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה… ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו יושב ומקונן, אמ’ להם אף אני עושה כן, “איכה ישבה בדד”.

הערה קצרה: אין כאן מפגש ישיר בין עם ישראל לקב”ה, אך במידת מה, המסר שעולה ממשיך את חוויית השבר של כנסת ישראל מהקטע הקודם - הקב”ה מתאבל, ללא שיפוט, פשוט יושב ומתאבל.

…רבנן אמרין למלך שהיו לו שנים עשר בנים ומתו שנים והתחיל מתנחם בעשרה, מתו עוד שנים התחיל מתנחם בשמנה, מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בששה, מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בארבעה, וכיון שמתו כולן התחיל מקונן עליהם, איכה ישבה בדד

הערה קצרה: גם כאן אין שיפוט אלא הדגשה של הכאב של הקב”ה ועוצמת הבדידות - ככל שגדל חלקה של שארית הפליטה, גדלה משמעותה, כיוון שמתו שניים אחרונים האבלות היא על הכלל - לא על יהודה ובנימין בלבד אלא על כך שלמלך לא נשאר דבר.

ר’ יודה ור’ נחמיה. ר’ יודה א’ אין לשון זה איכה אלא לשון תוכחת, כמה דאת או’ “איכה תאמרו חכמים אנחנו”. ור’ נחמיה אמ’ אין לשון זה איכה אלא לשון קינה, כמה דאת או’ “איכה ישבה בדד”, “איכה יעיב באפו”, “איכה יועם”.

כאן מגיע המדרש לשיא ההתמודדות ובפה מלא מציג את שתי עמדות הקיצון. איכה היא מילה חזקה, מורכבת משתי שאלות שרק מבט שני נותן פתח למורכבותן: “איך” ו”היכן (איכן)” - אלו שאלות שאינן מצפות רק למידע תיאורי אלא הן בעיקר ניסיון להבין - איך עשית זאת? באיזו עמדה נפשית היית כשנתת לזה לקרות? איך נתת לזה לקרות? להיכן נעלמת?

אלו שאלות קשות של תוכחה, שמהדהדות בקירות הלב - וכשאנו שומעים את זעקת משה וישעיהו אלו זעקות ש’פונות אל…’, שמבקשות מענה, שמקוות לפחות לאותו הדהוד הלב. אבל שאלותיו של ירמיהו הן שאלות שמועלות כשכבר אין מי שייתן עליהם מענה - אין מה למנוע כי הכל כבר קרה, ואותה זעקה כבר הופכת לבכי - כיצד קרה שלא היינו, כיצד נתנו לזה לקרות?

המשחק הגמיש במילה איכה על משמעויותיה מזמין אותנו לקרוא מחדש את קטעי המדרשים לשאול את עצמנו שוב - כיצד ניתן לקרוא אותם (רמז: ניתן לקרוא אותם לשני הכיוונים) - מה הם אומרים לנו מעמדתו הנפשית של ר’ יודה, ושוב מעמדתו הנפשית של ר’ נחמיה. אבל יותר משני אלו הוא גם מזמין אותנו לשמוע מחדש את הקריאה והזעקה - האם אנחנו מוכנים לתת לתוכחה להדהד בנו, ולנסות למצוא לה מענה בחיינו הקצרים מדי? או שמא אין אלא לראות בקריאה הזו זעקה שלא תקבל מענה מכיוון שאנו נמצאים כבר רחוק מדי, מאוחר מדי ולזועק לא נותר אלא לשבת בבדידותו ולקונן?