והתהלכתי בתוככם

ש

ש

אורוויל. קהילה שיתופית אקולוגית בדרום הודו, שהוקמה ע”י מירה אלפסה - אשה יהודיה כמובן - המכונה שם בהערצה רבה: האמא. “אני כאן כדי לשרת את האמא“, אמר לי אירופאי מקומי שהיה מתלמידי האמא שנפטרה בשנת 1974. כנראה שגם גויים מחפשים את הצדיק שלהם על מנת להתבטל אליו.

בספריה שליד מרכז המבקרים שם, פגשתי אדם לבן מקומי נוסף. במהלך שיחתנו הוא דיבר על התגשמות הא-ל (רח”ל) בדמות אלילים שונים בהינדואיזם, ובדמותו של יש”ו בנצרות, הוא הוסיף ואמר, שהוא מאמין שאף ביהדות מאמינים שהא-ל יתגלה בעולם בצורה כלשהי. העמדתי אותו על טעותו, ואמרתי לו שנכון הדבר שעל פי תורתנו כולם עוד יאמרו “הנה אלוקינו זה”, אך לא שאלוקים יתגשם חלילה, אלא שאנו נראה את המציאות הרוחנית, את המקור של הכל. הוא השיב שזה פשוט תלוי איך אומרים את זה.

אך לא היא. ההבדל כאן הוא הבדל בין שמים וארץ. הבדל בין ה’ אחד לאלילות. בין פגאניות לעבודת ה’.

אם נתגבר על השקר שבדבר, יכול להיות משהו מושך באלילות. הקלילות וחוסר הפחד, להגשים ולראות בכל דבר שתחפוץ את הא-ל, יש בה לכאורה קסם לזה החפץ בקרבתו של אלוקים.

זה חלק מן הקסם שבאלילות, ושם חבויים ניצוצות האלוקות הכלואים בה. אך זוהי בדיוק האלילות שמונעת ממך את קירבת אלוקים כי טוב.

חוסר ההגשמה מביא את האדם בחיים לדחיפה כלפי מעלה. ניסיון לגלות את המקור, את השורש של ה’יש’ שהוא מחוץ למערכת של ה’יש’, אך למעשה הוא הכל. שאיפה להתקרב אל אותו אחד, שלא ניתן לדבר על עצמותו ומהותו, משום שהוא מחוץ לכל מסגרת של כל שפה שנוכל להכניס אותו לשם - מה שממיס את כל המסגרות, ופותח בהם פתחים לגלות את ה’אין’ והמעבר שנותן הסתכלות אחרת על הקיים ועל כל ה’יש’.

העכו”ם לא מאמין מספיק, או פשוט לא נוח לו בחיים של שאיפה מתמדת עם חוסר נוחות מן ה’יש’ והחסר. לעכו”ם כנראה טוב עם ה’יש’. היהודי, לא יסתפק ב’יש’ החסר, אלא ישאף לשלמות - לגאולה השלמה. העכו”ם יגשים את אלוקים. וכל כך למה? – כי כנראה שהוא פשוט לא מאמין במה שהוא אלוקים, ואת שאיפתו הטבעית אל הא-ל הוא ישלים בתוך המרחב האנושי והחסר שלו, והוא יקרא למשהו מתוך עולם ה’יש’ בשם אלוקים - זוהי העבודה זרה. היהודי לעומת זאת מקבל את אלוקים באהבה, למרות ובגלל חוסר היכולת להשיגו - זאת למרות שיתכן שגם הוא היה מעדיף  לחיות במציאות בה ישנה השגה במהותו יתברך. אך אהבתו אל הקב”ה אינה תלויה בדבר, ומכאן הוא פשוט יקבל את אלוקים כמו שהוא - בלתי ניתן להשגה. היהודי לא ינסה להמיר את אלוקים בדבר שכן ניתן להשגה, כיוון שאותו הדבר יכול להיות טוב ויפה אך פשוט לא אלוקים. ודבר זה הרי הוא כמו שנאמר על פלוני שהוא אלמוני. ואם אלמוני רם מעלה ביותר מכל דבר אחר על פני המציאות, עלבון גדול יהיה לאלמוני כששמו יתייחס לאדם שהוא פשוט איננו הוא.

אמת, לא רק “ה’ הוא הכל” אלא אף “הכל הוא ה'” - כפי שכבר הדגיש לנו רבי אייזיק מהומיל באיגרתו. אך אם אנו יודעים שהכל נוצר ב’עשרה מאמרות’ האלוקיות, העבודה זרה הרי היא כמו שניקח אמירה של מישהו, נוציא אותה מהקשרה ונאפיין את כל האדם שאמר אמירה זאת על ידי אותה האמירה. הרי זה כמו שנאמר על אמירה זו שהיא היא האדם. כמה זעם יחוש אדם זה. יתכן, וזוהי סיבת הכעס הרב של הקב”ה על עבודת האלילים.

קבלת היהודי ואהבתו את הקב”ה כלא מושג, יוצרת את אותה האינטימיות בין הקב”ה לעם ישראל, שבעטיה, “יתיר תוספות”[1] לבני נח את העבודה זרה בשיתוף - זאת בלבד שיבין מי מלך מלכי המלכים. אי קבלת הגוי את הקב”ה כפי שהוא, מתירה ממנו את קשר האהבה שאינה תלויה בדבר והאינטימיות בינו ובין אלוקים - זאת, כל עוד יבין מי שולט באמת בעולם.

היהודי, ימתין בסבלנות ולא יגשים ויתלה בדבר מסוים, משהו שאותו הדבר אינו, עד שיבוא העת ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא ויתגלה אז הקב”ה - בבחירתו, בדרכו, ובעצמו.

לכן, זה לא ‘פשוט תלוי איך אומרים את זה’, אלא הבדל בין שמים (‘אין’) לארץ (‘יש’).

‘והתהלכתי בתוככם’ …תמצא לרבותינו ז”ל שיזכירו בפסוקים האלו לעתיד לבוא… ‘עתיד הקב”ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא’, כי לא נתקיים. אבל יתקיים עימנו בזמן השלמות.[2]

ש

ש

ש

ש

ש

ש

ש

ש

ש

ש

ש

ש

ש

[1] מסכת עבודה זרה, עז ע”ב. רעיון זה מבוסס על דברים בשם הרב משה ליכטנשטיין.

[2] רמב”ן, ויקרא, כו, יב.

ש