מה משמעותה של ספירת העומר, המוזכרת בפרשה? עיון במדרש רבה, מי השילוח וליקוטי הלכות של ר’ נתן. שיח לשבת פרשת אמור
ש
ש
בפרשת המועדים שבפרשתנו מוזכרת ספירת העומר, התקופה בה אנו נמצאים:
“וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'”.
אנחנו מצווים לספור ארבעים ותשעה ימים מהבאת העומר ולציין את היום החמישים כחג בפני עצמו. התורה לא מזכירה את תאריך החג, אלא רק את היותו חל בתום ימי הספירה.
ש
המדרש בויקרא רבה מסביר את משמעותה של ספירת העומר על פי פסוק מירמיהו:
“אמר ר”א: כתיב (ירמיה ה’) ‘ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה’ אלהינו… שבועות חוקות קציר ישמור לנו’ – ישמור לנו מרוחות רעות ומטללין רעים. ואימתי? באלו שבע שבועות שבין פסח לעצרת”.
[ויקרא רבה (וילנא) פרשה כח ]
ייחודם של ימים אלה הוא היותם ימי הקציר, שבהם האדם יוצא לקצור את התבואה עליה עמל כל השנה. העבודה הזאת מלווה בדריכות לקראת השאלה כמה מהתבואה יעלה יפה, ובחשש שמא תהיה תקלה ברגע האחרון (רוחות רעות וטללין רעים) שתגרום לכישלון היבולים. אפשר להתייחס לשבועות אלו כמו אל התקופה שלפני החתונה, בהם מתכוננים ועושים את כל ההכנות בכדי שהכל יצליח - אבל גם ברגע האחרון תמיד יש חשש מפני מאורע בלתי צפוי שיעכיר את השמחה.
‘מי השילוח’ מסביר שלכך נועדה הספירה. ההתמודדות עם החשש והדאגה להצלחת התבואה היא על ידי ספירה - האדם סופר את הימים ובכך מקיים מצווה, ולפי ש’שומר מצווה לא יידע דבר רע’ הוא יינצל מגורל רע. פתרונה של הספירה לפי הסבר מי ‘השילוח’, הוא לא רק בכך שהאדם יהיה שקוע בציפייה, אלא בכך שהוא יהיה עסוק בעשיה חיובית של קיום המצווה ועל ידי כך יהיה מוגן.
בליקוטי הלכות מסביר ר’ נתן עניין ספירת העומר:
“ועיקר כוונת הספירה בפשיטות הוא שצריכין לדעת שימי האדם הם מנויים וספורים במספר ומניין כל יום ויום… כי אין שום יום הולך לבטלה ח”ו… בבחינת שבע שבתות תמימות תהיינה… כי שבע שבתות מרמזים על כל חיי האדם וכו'”.
“וזה בחינת ספירת העומר, שהוא התחלה והכנה לקבלת התורה, להורות שאי אפשר לקבל את התורה כי אם כשיודעין שהעיקר הוא היום הזה שהאדם עומד בו ולא לדחות מיום ליום… שזה בחינת “היום אם בקולו תשמעו”, היינו אם תרצו לשמוע בקולו ולקבל את התורה אי אפשר לכם לקבל כי אם על ידי בחינת היום, לידע שהעיקר הוא היום הזה דייקא”.
(ליקוטי הלכות, הלכות פקדון ד’)
לפי ר’ נתן ההכנה למתן תורה על ידי ספירת העומר היא בכך שהאדם עוצר את מרוץ הימים ועומד. ‘היום’ זו הדרך לקבלת התורה - כאשר האדם מודע לכך שהיום הוא יום בפני עצמו ומבין את ייחודו של יום זה, יש לו את האפשרות להגיע למהות הפנימית שנמצאת באותו יום. ניתן לראות בדברי ר’ נתן גם התמודדות עם המצב היסודי של ספירת העומר: ספירת הימים מגדילה את מודעות האדם לכל יום שעובר ולכך שיש בו אור בפני עצמו; כאשר אדם הולך לקראת מתן תורה ויודע שאלו הימים שמתקרבים, עליו לדעת שכל יום עומד כשלעצמו, לתת לו חשיבות ולא לבטל אותו כלפי העתיד. עמידה כזאת יכולה להגן על האדם מפני “רוחות רעות וטללים רעים” המאיימים עליו כאשר הוא מצפה למתן תורה, וגם כאשר הוא קוצר את התבואה.
