ש ש השבת, שמופיעה בפרשתנו, זוכה למקום מרכזי בספרי החסידות ובמיוחד במשנתו של השפת אמת. נראה שהשבת היא ה’נקודה’ שלו ובכל פרשה, מפנים שונות, נעשית היא לעיקר עיונו. אנו נדון בַּשבת סביב תורה לפרשת יתרו משנת תרל”ו (ד”ה ‘בפסוק’). כך במדרש בראשית רבה: “אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם […]
ש
ש
השבת, שמופיעה בפרשתנו, זוכה למקום מרכזי בספרי החסידות ובמיוחד במשנתו של השפת אמת. נראה שהשבת היא ה’נקודה’ שלו ובכל פרשה, מפנים שונות, נעשית היא לעיקר עיונו. אנו נדון בַּשבת סביב תורה לפרשת יתרו משנת תרל”ו (ד”ה ‘בפסוק’).
כך במדרש בראשית רבה:
“אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת ניכוש, בעידור בשעת עידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב”ה: לזרעך אתן את הארץ הזאת”.
לאברהם לא ידוע מראש היכן היא אותה ארץ שעתיד ה’ לתתה לו, אלא פשוט ‘מהלך’ הוא. במסעו זה חושש הוא שמא חלקו יהיה בארץ שעבודתה חסרה, על כן רק בבואו לארץ ישראל, שם עסוקין בניכוש בשעת ניכוש ובעידור בשעת עידור, הוא מתפלל - לו יהא חלקי בארץ זו.
מדוע עבודתה של הארץ חשובה כל כך לאברהם? נראה שאברהם חפץ בארץ שמשיבה לך לפי מידה, ארץ שמבקשת מן האדם את פנימיותו, את עבודתו. ההשקעה היא תמונת העולם הרצוני-הנפשי שלי, וזו באה לידי ביטוי בעבודת האדמה. אברהם אבינו רואה בבטלה ביטוי לזרות ושורש לשחיתות מוסרית ולהוללות, ואם כך לא יתכן שלשם מכוון אותו ה’ להמשיך את זרעו.
במדרש מדובר על עבודת האדמה, אבל ודאי שזו משקפת את נטיתו הפנימית של האדם באופן רחב יותר. אם האדם אינו עובד אלא יושב, אוכל ושותה, גם עבודתו הפנימית חסרה. ולעומת זאת, מי שמנכש בשעת ניכוש ועודר בשעת עידור הוא מי שיסיר ויסלק את אותן תכונות הזוקקות עידור וניכוש. משום כך בוחר אברהם בארץ ישראל, ארצם של אנשי עבודה, על מנת להקים בה את דבר ה’.
אל מול העבודה עומדת השבת, המכוונת את האדם למקום המנוחה ומזהה בו את הקדושה.
“כשהבטיח הקב”ה לבני ישראל עולם הבא, אמרו לו הראנו דוגמתו בעוה”ז והראה להם את השבת, שהוא אחד משישים מעולם הבא” [מדרש אותיות דרבי עקיבא].
ה’מנוחה’ אינה בטלה ריקה, אלא היא מעין עולם הבא. עולמה של השבת אינו העולם של המלאכה, שהיא מנת חלקם של ששת ימי המעשה - “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך” - אלא עלינו לחוות את השבת בתודעה שמלאכתנו עשויה (עיין רש”י על הפסוק). ה’מלאכה’ אינה רק זו החיצונית שכן, אומר השפת אמת: “בשבת קודש אין צריך עבודה בשום דבר, אף במלחמת יצר הרע”. מנוחת השבת היא מנוחה פנימית של האדם במקומו.
נראה שהשבת קשורה לעבודת הימים - “מה שאינו מרגיש מנוחה בשבת, הוא ע”י חסרון עבודה בחול”. אולם מוסיף השפ”א שהתשוקה שיש לאדם לקראת שבת היא עצמה מתקנת את ימי החול ומכניסתו לקדושתה של שבת.
ש
