עיינו במסה “היהדות והנשי” (מתוך “חירות קשה”) בה מציע לוינס תיאור פנומנולוגי של האשה ושל הנשי העולה ממקורות היהדות. בחנו את דבריו לאור תיאוריות פמיניסטיות בדבר היחסים בין המינים, והצענו להתמקד בבחינה הפנומנולוגית של “הנשי והיהדות” כפתח להבנת תרומתו של לוינס בסוגיא
