עיינו בשתי אגרות מאוחרות של רוזנצוויג (משנת 1920) בהן הוא חוזר אל הקיץ הסוער של 1913 ואל הטלטלה העזה בין התנצרות להישארות יהודי. רוזנצוויג מתאר את המתח הזה כמתח אנליטי בין האותיות והמסמנים של מרחב הברית לבין הדיאלוגיות עם האנשים אותם הוא פוגש ואיתם הוא מתארע.
